<h1>שו"ת הריב"ש סימן ע"ז</h1>
<h2>דף יב.</h2>
עוד שאלת אם חיה צריכה בדיקה בריאה מחמת סרכות. ואמרת שנשאלת על זה והשבת ששמעת ממורי הר"ף הכהן ז"ל שהיו אומרים במקומו דרך צחות טרפה אינה חיה. לומר שאינה צריכה בדיקה. ואמרת שלא דבר בזה הרשב"א ז"ל ולא שאר המפרשים ז"ל. תשובה. מה שלא דברו בזה המפרשים ז"ל הוא לפשיטותו דחיה בכלל בהמה לכל דבר בדמה וגידה וטרפותה, זולתי בחלבה. וכל טרפות שמנו ז"ל בבהמה כנגדן בעוף וכ"ש בחיה. ומה נשתנית החיה מבהמה שלא תהא צריכה בדיקה, אחר שהיא נטרפת בסירכא כמוה. ובפירוש כתב בעל העיטור ז"ל [הלכ' שחיטה שער שני] שאין מכסין דם החיה עד שתבדק הריאה, שמא תמצא טריפה, ואינה צריכה כסוי ותהיה ברכת הכסוי לבטלה. וכן כתוב בשמו בספר (או"ח) [יו"ד סימן כ"ח]. וכן שאם נמצא בה ספק בריאה שצריך בדיקה ואין בקיאין בבדיקתה, מכסין דמה בלא ברכה. ואיני חושב שמורי ז"ל אמר בדרך הוראה מה שספר לך, רק כמלעיג על אנשי מקומו שהיו מקילין בזה. ומה שאמרת דמדאורייתא א"צ לבדוק בסירכות הריאה אמת הוא, ואפילו בבהמה, דאזלינן בתר רובא. ורובא דאורייתא הוא כדמוכחינן בפ"ק דחולין [י"א ע"א]. דהא בפרה אדומה לא מצית למבדק ומעמידין אותה בחזקת כשרה. הלכך בא זאב ונטל את הריאה ולא נבדקה, או ששכח הטבח והוציאה כשרה. והכי מוכח בירושלמי בפרק אין צדין [ביצה פ"ג ה"ג] דגרסינן התם באו זאבים ונטלו בני מעים ואכלום כשרה, וחש לומר שמא נקבה הריאה, חזקת בני מעים כשר. וכן בפרק אלו טריפות בגמרא דילן [מ"ט ע"א] אינקבה ריאה היכא דמשמש ידא דטבחא אסיקנא, והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב. ומעשה בא לפני רש"י ז"ל והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטריפה. אמנם היכא דאיתא לריאה קמן ואפשר למבדקה, אסור לאכול מן הבהמה עד שתבדק, אע"פ שא"צ לבדוק בשאר טרפות אפילו מדרבנן. אבל לפי שהסירכות מצויות בריאה חוששין למעוטא דשכיח, היכא דאפשר מדרבנן לכתחלה. וכבר האריכו המפרשים ז"ל בראיות ברורות בכל זה וא"צ לכותבן עתה. והמעשה שבא לפני רש"י ז"ל בטלאים הוא שאין הסירכות מצויות בהן כל כך כמו בגדולים. ואעפ"כ היו רבותיו מחמירין אפילו בדיעבד. ואף רבינו שלמה ז"ל היה מורה לכתחלה שצריך לבדוק אפי' בגדיים וטלאים, וכמו שהוא נהוג בכל גבול ישראל. ואין החיה נקיה מן הסרכות יותר מגדיים וטלאים יצחק ב"ר ששת זלה"ה.
<h2>דף מב.</h2>
עוד שאלת אם חיה צריכה בדיקה בריאה מחמת סרכות. ואמרת שנשאלת על זה והשבת ששמעת ממורי הר"ף הכהן ז"ל שהיו אומרים במקומו דרך צחות טרפה אינה חיה. לומר שאינה צריכה בדיקה. ואמרת שלא דבר בזה הרשב"א ז"ל ולא שאר המפרשים ז"ל. תשובה. מה שלא דברו בזה המפרשים ז"ל הוא לפשיטותו דחיה בכלל בהמה לכל דבר בדמה וגידה וטרפותה, זולתי בחלבה. וכל טרפות שמנו ז"ל בבהמה כנגדן בעוף וכ"ש בחיה. ומה נשתנית החיה מבהמה שלא תהא צריכה בדיקה, אחר שהיא נטרפת בסירכא כמוה. ובפירוש כתב בעל העיטור ז"ל [הלכ' שחיטה שער שני] שאין מכסין דם החיה עד שתבדק הריאה, שמא תמצא טריפה, ואינה צריכה כסוי ותהיה ברכת הכסוי לבטלה. וכן כתוב בשמו בספר (או"ח) [יו"ד סימן כ"ח]. וכן שאם נמצא בה ספק בריאה שצריך בדיקה ואין בקיאין בבדיקתה, מכסין דמה בלא ברכה. ואיני חושב שמורי ז"ל אמר בדרך הוראה מה שספר לך, רק כמלעיג על אנשי מקומו שהיו מקילין בזה. ומה שאמרת דמדאורייתא א"צ לבדוק בסירכות הריאה אמת הוא, ואפילו בבהמה, דאזלינן בתר רובא. ורובא דאורייתא הוא כדמוכחינן בפ"ק דחולין [י"א ע"א]. דהא בפרה אדומה לא מצית למבדק ומעמידין אותה בחזקת כשרה. הלכך בא זאב ונטל את הריאה ולא נבדקה, או ששכח הטבח והוציאה כשרה. והכי מוכח בירושלמי בפרק אין צדין [ביצה פ"ג ה"ג] דגרסינן התם באו זאבים ונטלו בני מעים ואכלום כשרה, וחש לומר שמא נקבה הריאה, חזקת בני מעים כשר. וכן בפרק אלו טריפות בגמרא דילן [מ"ט ע"א] אינקבה ריאה היכא דמשמש ידא דטבחא אסיקנא, והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב. ומעשה בא לפני רש"י ז"ל והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטריפה. אמנם היכא דאיתא לריאה קמן ואפשר למבדקה, אסור לאכול מן הבהמה עד שתבדק, אע"פ שא"צ לבדוק בשאר טרפות אפילו מדרבנן. אבל לפי שהסירכות מצויות בריאה חוששין למעוטא דשכיח, היכא דאפשר מדרבנן לכתחלה. וכבר האריכו המפרשים ז"ל בראיות ברורות בכל זה וא"צ לכותבן עתה. והמעשה שבא לפני רש"י ז"ל בטלאים הוא שאין הסירכות מצויות בהן כל כך כמו בגדולים. ואעפ"כ היו רבותיו מחמירין אפילו בדיעבד. ואף רבינו שלמה ז"ל היה מורה לכתחלה שצריך לבדוק אפי' בגדיים וטלאים, וכמו שהוא נהוג בכל גבול ישראל. ואין החיה נקיה מן הסרכות יותר מגדיים וטלאים יצחק ב"ר ששת זלה"ה.
<h2>דף מט.</h2>
עוד שאלת אם חיה צריכה בדיקה בריאה מחמת סרכות. ואמרת שנשאלת על זה והשבת ששמעת ממורי הר"ף הכהן ז"ל שהיו אומרים במקומו דרך צחות טרפה אינה חיה. לומר שאינה צריכה בדיקה. ואמרת שלא דבר בזה הרשב"א ז"ל ולא שאר המפרשים ז"ל. תשובה. מה שלא דברו בזה המפרשים ז"ל הוא לפשיטותו דחיה בכלל בהמה לכל דבר בדמה וגידה וטרפותה, זולתי בחלבה. וכל טרפות שמנו ז"ל בבהמה כנגדן בעוף וכ"ש בחיה. ומה נשתנית החיה מבהמה שלא תהא צריכה בדיקה, אחר שהיא נטרפת בסירכא כמוה. ובפירוש כתב בעל העיטור ז"ל [הלכ' שחיטה שער שני] שאין מכסין דם החיה עד שתבדק הריאה, שמא תמצא טריפה, ואינה צריכה כסוי ותהיה ברכת הכסוי לבטלה. וכן כתוב בשמו בספר (או"ח) [יו"ד סימן כ"ח]. וכן שאם נמצא בה ספק בריאה שצריך בדיקה ואין בקיאין בבדיקתה, מכסין דמה בלא ברכה. ואיני חושב שמורי ז"ל אמר בדרך הוראה מה שספר לך, רק כמלעיג על אנשי מקומו שהיו מקילין בזה. ומה שאמרת דמדאורייתא א"צ לבדוק בסירכות הריאה אמת הוא, ואפילו בבהמה, דאזלינן בתר רובא. ורובא דאורייתא הוא כדמוכחינן בפ"ק דחולין [י"א ע"א]. דהא בפרה אדומה לא מצית למבדק ומעמידין אותה בחזקת כשרה. הלכך בא זאב ונטל את הריאה ולא נבדקה, או ששכח הטבח והוציאה כשרה. והכי מוכח בירושלמי בפרק אין צדין [ביצה פ"ג ה"ג] דגרסינן התם באו זאבים ונטלו בני מעים ואכלום כשרה, וחש לומר שמא נקבה הריאה, חזקת בני מעים כשר. וכן בפרק אלו טריפות בגמרא דילן [מ"ט ע"א] אינקבה ריאה היכא דמשמש ידא דטבחא אסיקנא, והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב. ומעשה בא לפני רש"י ז"ל והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטריפה. אמנם היכא דאיתא לריאה קמן ואפשר למבדקה, אסור לאכול מן הבהמה עד שתבדק, אע"פ שא"צ לבדוק בשאר טרפות אפילו מדרבנן. אבל לפי שהסירכות מצויות בריאה חוששין למעוטא דשכיח, היכא דאפשר מדרבנן לכתחלה. וכבר האריכו המפרשים ז"ל בראיות ברורות בכל זה וא"צ לכותבן עתה. והמעשה שבא לפני רש"י ז"ל בטלאים הוא שאין הסירכות מצויות בהן כל כך כמו בגדולים. ואעפ"כ היו רבותיו מחמירין אפילו בדיעבד. ואף רבינו שלמה ז"ל היה מורה לכתחלה שצריך לבדוק אפי' בגדיים וטלאים, וכמו שהוא נהוג בכל גבול ישראל. ואין החיה נקיה מן הסרכות יותר מגדיים וטלאים יצחק ב"ר ששת זלה"ה.
